על אהבה וכיור המטבח

מי שרוצה לשטוף כלים, לטאטא את הבית, לשאוב אבק, לשטוף את הרצפה או לקפל כביסה אחרי יום עבודה – שיקום! אף אחד לא קם?! עבור רובינו, עבודות הבית הן המאוסות והשוחקות ביותר שיש. אולי כי הן אף פעם לא נגמרות…?!

יתכן שהן נתפסות כנסבלות יותר כאשר כל אחד עושה אותן עבור עצמו, אבל כשיש שותפים לסיפור הזה, אף אחד לא סובל את הרעיון שהוא נושא בעול לבדו. חלוקת מטלות הבית הוא אחד הנושאים היותר מדוברים בקליניקה שלי. מסתבר שהוא מקור לתחושות של חוסר שביעות רצון מהיחסים ועומד פעמים רבות בבסיס הקשיים והתסכולים שמתעוררים בקשר הזוגי. אני מוצאת את הנושא הזה מורכב ופשוט כאחד.

החלק המורכב של הנושא, הוא החלק שמסביר את ההבדלים בין בני הזוג, את השוני בתפישה שלהם לגבי איך צריכה להתנהל חלוקת המטלות ואת ההתנהלות שלהם בפועל שיוצרת תחושות של קושי ותסכול. הרבה גורמים משפיעים על נושא חלוקת מטלות הבית והם יוצרים את מורכבותו. כל אחד מהגורמים האלו הוא נושא בפני עצמו ואפשר לכתוב עליו ספר, אזכיר בקצרה כמה מהם: הבדלים בין גברים לנשים, הרקע שממנו הגיע כל אחד מבני הזוג ואיך שהוא השפיע על תפיסת עולמו הכללית והמגדרית, קצב אישי ומבנה האישיות כמו יעילות וחריצות לעומת דחיינות או נטייה למרוח את הזמן, הגדרות סובייקטיביות של כל אחד לגבי מהו שוויון ומהי הוגנות וגם רגשות שמתלווים לעניין ומנהלים את ההצגה מאחורי הקלעים.

כדאי לדעת:

חוסר שביעות רצון מחלוקת המטלות בבית גורם לירידה בשביעות הרצון הכללית מהזוגיות. הסוציולוג טד גרינשטיין חקר את הנושא ומצא שחלוקת המטלות שקשורות בבית ובגידול הילדים מגיעה בהשפעתה עד לרווחה הנפשית של בני הזוג. הוא מגלה במחקריו שזוגות שהם גם הורים ומרוצים מחלוקת המטלות בניהם, מדווחים על פחות בעיות התנהגות של הילדים שלהם ושזוגות שחלוקת התפקידים ביניהם היא לשביעות רצונם, מדווחים על חיי מין מספקים יותר מאלו שהחלוקה בניהם היא לא לשביעות רצונם. אותי הוא שכנע שכדאי מאוד לשים לב לתחושות של חוסר הוגנות בחלוקת מטלות אם הן מתעוררות ביחסים. כדאי להתייחס אליהן במידת החשיבות הראויה ולעשות את "המאמץ" שנדרש כדי להמיר תחושות של תסכול וחוסר שביעות רצון, בתחושות של עבודת צוות והוגנות.

איך עושים את זה?

עושים רשימה. ברשימה כותבים את כל מטלות הבית האפשריות כולל טיפול בעייני כספים, רכב וטיפול בילדים ומחלקים אותן. כשעורכים את החלוקה רצוי להתחשב בפניות ובלוח הזמנים של כל אחד מבני הזוג, בכישורים וביכולות האישיות וגם להתחשב במה שכל אחד אוהב או שונא לעשות. יש זוגות שממש חשוב להם לחלק בניהם את המטלות באחוזים מדויקים של 50-50 ויש זוגות שהאחוזים עבורם הם לא העניין. כל זוג עורך חלוקה לפי מה שטוב לו. העיקר שמה שהוחלט מקובל על שני הצדדים ושיש תחושה של הסכמה ושביעות רצון. עכשיו עוברים על הרשימה, בודקים אם יש חרטות או שינויים שרוצים לעשות וזהו, כמעט הגענו. עדיין יש שני תנאים שחייבים להתקיים כדי שזה יעבוד ונשיג את תחושות ההוגנות ושביעות הרצון שכל כך חשובות למערכת היחסים: תנאי אחד הוא ההתחייבות בפני עצמינו שנעשה כל מה שאפשר כדי לעמוד בהסכמים האלו; השני הוא הבחירה לכבד את האחר ולסמוך עליו שהוא יעשה את חלקו – גם אם יש סטייה בזמנים או בדרך שאנחנו חושבים שהדברים צריכים להיעשות – לא מנדנדים, מטיפים או לוחצים, אלא סומכים עליו שהוא יעשה את מה שצריך באופן ובזמן שנכון לו וכפי שהתחייב אליו.

ומה עם החלק הפשוט?

החלק הפשוט הוא החלק שסוגר את המעגל ומבטיח את ההצלחה במשימה. בסופו של יום, אנחנו לא פה כדי ללמוד לעשות רשימות. כל הסיפור הזה שנקרא זוגיות, תכליתו ללמד אותנו לאהוב. אהבה היא נדיבות, הערכה והתחשבות, אהבה מאפשרת גמישות. אחרי שחילקנו את המשימות ועמדנו בתנאים, אם אחד מבני הזוג חוזר הביתה "הרוג" והכלים בכיור מחכים לו, אהבה בקלות תבחין בו, תראה אותו ותאמר לו "מותק, לך תנוח קצת" ותעשה את הכלים במקומו, גם אם ברשימה כתוב שזה "התפקיד" שלו.

החלק הפשוט הוא פשוט לאהוב.

*****

על זוגיות למדתי על ספסל הלימודים וגם בחיים. את מה שלמדתי אני מלמדת גם אחרים כי חשוב לי, חשוב לי שתדעו ותהיו מאושרים – אלו שרוצים ללמוד ומעזים, הם אלו שזוכים!