שינוי הרגלים של בן/בת הזוג

"ככה אני. אני יוצא בקיץ מהמקלחת בלי להתנגב ואף אחד לא ישנה אותי…" הוא הצהיר. לה זה מפריע.

לדעתה זה ממש מסוכן, כי על המים שהוא משאיר ברצפה אחרי כל מקלחת, מישהו עלול להחליק ולשבור את הראש. זה מפריע לה גם כי המים משאירים סימנים לבנים על הרצפה והיא עומלת שעות כדי לנקות אותם. בחיוך הציעה לו להחליף את העיסוק שלו ממהנדס למייבש ביצות, כרמז לכך שכדאי כי ינגב את השלוליות שהוא יוצר ברחבי הבית – חוש ההומור שלה לא התקבל בברכה.

לכאורה מדובר פה בעניין פעוט של מה בכך, אלא שהעניין הפעוט הזה התיישב על כמה עניינים פעוטים נוספים שקורצו מאותו חומר והעכירו את האווירה ביניהם. גם הוא חשב שישנם כמה דברים שעליה לשנות בהתנהגות שלה, למשל ההתמכרות שלה לטלפון.  ככה הם נכנסו למלחמה על הצדק ועל מי צריך להשתנות ראשון.

יש מישהו שנעים לו להרגיש שמנסים לשנות אותו?

ברור שלא. לא רק שזה לא נעים, זה מקומם. הרי המחשבה אומרת כי בני הזוג שלנו אמורים לקבל אותנו על כל חלקנו ולא לנסות לשנות אותנו אם הם באמת אוהבים אותנו. זה מקומם כי המחשבה אומרת שאם ישנו אותנו, כבר לא נהיה מי שאנחנו, שנאבד את ה-"אני" שלנו. הנטייה הטבעית  שלנו היא לחשוב כי ההרגלים שלנו הם האני "האמיתי" שלנו. לפיכך, כל בקשה לשינוי הרגל מתפרשת על ידינו כניסיון לשנות אותנו ומיד מעמידה אותנו על הרגליים האחוריות. האמת היא כי הרגל הוא בסך הכל התנהגות שחזרנו עליה פעמים רבות ומשם הגענו למסקנה שהיא חלק בלתי נפרד מאתנו – האמת היא כי הרגל לעולם לא מתאר את מי שאנחנו באמת. לקבל את בן הזוג זה אומר לקבל את תכונותיו. זה לא אומר בהכרח לקבל את כל הרגליו. בוודאי שלא את ההרגלים שפוגעים בזוגיות.

שינוי או ויתור?

אם בן/בת הזוג מבקשים מכם לשנות הרגל שמפריע לזוגיות שלכם – תעצרו רגע, תתבוננו, תבדקו אם אתם באמת מאבדים חלק מהאני שלכם כשאתם נענים לבקשה, או שמדובר סך הכל בוויתור על הרגל שיש סיכוי שאפילו לא מועיל לכם.

כך תזכו להרגל חדש שיהפוך על פיה את קערת היחסים שלכם, מקערה של תסכול ומריבה לקערה של דבש!