על חשיבה קטסטרופלית וגישה חרדתית

מה שעוצר אותו הן שלוש מילים: "מה יקרה אם… ?"

מה יקרה אם לא יהיה לו מספיק כסף?! מה יקרה אם הוריו המבוגרים יישארו לבד?!
מה יקרה אם לא ימצא את הדירה הנכונה עבורו?! מה יקרה אם יהיה לו התקף והוא לבד בבית?!
מה יקרה אם ואם ואם…

דביר עסוק במחשבותיו יותר מבכל דבר אחר. במקום להתמקד בעשייה הוא מתמקד בחשיבה, חשיבה שמביאה בחשבון את כל הרע שעלול לקרות. הוא יודע ששום דבר לא וודאי בחיים, החיים לימדו אותו שדברים לא טובים עשויים לקרות בכל רגע ויש צורך להיות מוכן לכל תרחיש אפשרי. ומה כבר אפשרי? מבחינתו זה ברור – הרע ביותר.

לגישה מחשבתית כזו קוראים קטסטרופלית – חשיבה קטסטרופלית מתייחסת לנטייה לבנות תסריטים מוגזמים וקיצוניים, בדרך כלל לכיוון השלילי. זו גישה שבה מצפים לרע ביותר. זו גישה שמצמצמת את טווח הפעולה שלנו בחיים ולא מאפשרת לנו להיות מי שאנחנו יכולים להיות באמת. זו גישה שפוחדת מהחיים – גישה חרדתית.חשיבה קטסטרופלית היא טריגר להתקפי חרדה כאשר המחשבה על הרע ביותר משפיעה על כל מה שקורה בגוף. הגוף מכין את עצמו לתרחיש המתהווה בראש ומגיב בתגובות פיזיות של ממש. כשנהייה מודעים לצורת החשיבה שלנו, נוכל גם למנוע התקפי חרדה מיותרים.