"בעלי בהתקף חרדה – כיצד לעזור לו?"

אני מקבלת שיחות טלפון מחברים או בני זוג של מי שעובר התקף חרדה המבקשים עצה כיצד הם יכולים לעזור – הרצון הטבעי כאשר אדם שיקר לנו פוגש התקף חרדה, הוא לעזור. תחושת חוסר האונים בסיטואציה שכזו היא גדולה היות ואנחנו כל כך רגילים שצריך "לעשות משהו" עם כל מצב.

האמת היא כי לפעמים לא לעשות, עדיף מאשר לעשות. בני משפחה או חברים של מי שפוגש התקף חרדה מנסים לעזור בדרכים שעשויות לעתים לקלקל יותר מאשר לעזור. הם עשויים להפציר בחרד להירגע או לשכנע אותו שהכל בסדר, או להסביר לו שהכל בעצם בראש שלו. הם עשויים לנסות להקטין את מצוקתו בכך שהם מנסים להשוות את מצבו לקטסטרופות גדולות יותר במחשבה שזה ינחם אותו.

כשאנחנו מפצירים באדם שפוגש חרדה להירגע, אנחנו רק מלחיצים אותו. הרי מה שהוא לא מצליח לעשות באותו הרגע זה להירגע. האם באמת אפשר לשכנע אדם כי "הכל בסדר" כאשר הוא מרגיש מצוקה ושהכול ממש לא בסדר? ניסיונות השכנוע הם חסרי טעם. ברור גם לחרד כי ישנן קטסטרופות גדולות יותר בעולם אבל באותו הרגע החרדה שלו היא מבחינתו הקטסטרופה הגדולה מכולן.

אז מה עושים? איך אפשר בכל זאת לעזור למישהו שחווה התקף חרדה?

הסיפור הבא ייתן לכם רמז: "במנזר זן אחד, בשעת צהריים, הנזירים טיילו בחצר. המורה הזקן, שהיה גם הוא בחצר באותו זמן, עבר בין הנזירים ולפתע נשכב על הגב והחל לזעוק "תעזרו לי! תעזרו לי"! הנזירים מיהרו להושיט עזרה למורה הזקן וניסו להרים אותו מהרצפה אבל המורה התנגד ולא אפשר להם להרים אותו ורק המשיך לזעוק "תעזרו לי! תעזרו לי!". הנזירים היו מבולבלים ולא הבינו מה קורה. למה המורה זועק לעזרה אבל לא נותן להם לעזור לו? הם היו חסרי אונים והסתכלו אחד על השני במבוכה. רק נזיר אחד שהסתכל על ההמולה מרחוק הבין לפתע משהו. הוא ניגש למקום שבו שכב המורה הזועק לעזרה ובלי לומר דבר פשוט נשכב לידו על הרצפה. באותו רגע, המורה קם, קד קידה עמוקה לנזיר ששכב על הרצפה ועזב את החצר".

האם הכוונה היא כי עליכם לשכב על הרצפה? או להצטרף לחרדה של החרד? בהחלט לא. הכוונה היא לגלות נוכחות אמפטית. נוכחות אמפטית יכולה להתבטא בשאלות כמו – "מה אתה צריך עכשיו? איך אפשר לעזור לך עכשיו?" – בלאפשר לאדם החרד לדבר על מה שמפריע לו באותו הרגע בחופשיות ולתת לו את ההרגשה שגם אם יקרה משהו אתם תהיו שם לצדו להתמודד עם זה. לא לתת עצות או פתרונות, לא לנסות לתקן ולשפר, לשים לב שאין בנו ביקורת אלא פשוט לתת אישור למצב בו האחר נמצא ורק – להיות שם בתחושה של ביחד!

בני משפחה וחברים הם לא מטפלים מקצועיים ולא הם אמורים לספק פתרונות תרפויטיים, הם הסביבה התומכת שכל כך חשובה ברגעים של חרדה. משיחות עם אנשים רבים שעברו התקף חרדה אפשר ללמוד בוודאות כי הדבר לו הם הכי זקוקים באותם רגעים הוא לתחושה שהם לא לבד… ואם אתה הוא זה שפוגש חרדה וקורא את המאמר הזה, זכור כי חשוב לדעת לבטא את מה שאתה מרגיש וצריך ברגעים הללו, ללא בושה או תחושה של אי נוחות – זה ישפר את ההרגשה שלך ויעזור לסובבים אותך שאוהבים ודואגים לך, לעזור לך.